ת"פ 1010/07, מדינת ישראל נ' שי דרומי
כב' הנשיא י. פלפל - אב"ד, כב' השופטת ר. ברקאי, כב' השופט א. ואגו
15.07.2009
העובדות:
1. אין חולק כי במועדים הרלוונטיים לכתב האישום, היה הנאשם הבעלים של "חוות שם", הממוקמת כקילומטר וחצי מהישוב מיתר, והתגורר במקום. כתב האישום מיחס לנאשם, כי בתאריך 13.1.07, בשעה 03:00 או בסמוך לכך, התעורר הוא משנתו, לשמע נביחות כלבו. באותה עת הסתובבו חאלד אבו טראש (להלן: "המנוח"), ואיוב אלהוושלה (להלן: "איוב") בסמוך לחווה וכאשר הבחין הנאשם בדמויותיהם, בסמוך לשער הכניסה למתחם הדיר, פנה הוא לעברם והחל לירות לכיוונם באמצעות הרובה שהחזיק ברשותו. המנוח נפגע משני קליעים ומת. איוב נפגע משלושה קליעים בגבו. טענה המאשימה כי הנאשם במעשיו דלעיל, גרם למותו של המנוח, גרם לאיוב חבלה חמורה ונשא נשק בלא רשות על פי דין.
החלטה:
2. הרציונל המשפטי חברתי העומד מאחורי סוגיית ההגנה העצמית נטוע בראשיתו בעצם זכותו הטבעית של הפרט להגן על חייו ועל רכושו. במשפטנו, הכיר המחוקק הישראלי בערך החיים והקניין כערך עליון והכיר בזכות אדם להגן על עצמו בנסיבות מסוימות, במסגרת הוראת סעיף 34י' לחוק העונשין שעניינו "הגנה עצמית".
3. לעולם תבחן הגנה זו בקפדנות יתרה בשים לב לששת היסודות הבאים: א. הדיפת תקיפה - הדרישה כי המעשה נועד "להדוף תקיפה שלא כדין". ב. הסכנה המוחשית לחייו, חירותו, גופו, או רכושו של המתגונן או של זולתו. ג. יסוד המיידיות, דורש כי מעשה ההתגוננות יתבצע רק מרגע שזה דרוש באופן מיידי על מנת להדוף את התקיפה. ד. יסוד הנחיצות. ה. יסוד אי התנהגות פסולה. ו. דרישת הסבירות - יסוד הפרופורציה.
4. יש לקבוע את דבר תחולתו של הסייג לאחריות פלילית מכוח הוראת סעיף 34 י1 לחוק העונשין - "הגנת בית מגורים" - על המקרה דנן. ברגע העימות עם הפורצים נשקפה סכנה ממשית ומוחשית לחייו של הנאשם. אמנם, לא נמצא הנאשם במצב של תקיפה ישירה כלפיו אך בנסיבות בהן נוכח לדעת כי הוא נדרש להתמודד לבדו אל מול ארבעה פורצים, כשאחד מהם אוחז במספרי הברזל בידיו ומבלי לדעת במה אוחזים האחרים באמתחתם, כששניים מהם עוטים כאפיות לראשם וצועקים לעברו ובהתחשב באירועים אלימים קודמים שחווה ואשר אירעו בסביבתו, הרי שהן ברמה הסובייקטיבית והן ברמה האובייקטיבית יש לקבוע כי אכן היה הוא במצב של סכנה מיידית אפשרית לחייו.
5. משך האירוע, מרגע המפגש של הנאשם עם חבורת הפורצים, ליד שער החצר, ועד סיום הירי ארך שניות בודדות. היו אלה שניות בהן היה הנאשם אחוז אימה ופחד כשהוא מבין, לאחר שכשל לירות באויר, כי חייו בסכנה מיידית. בפן העובדתי אין חולק כי בנסיבות דנן התקיים ניסיון לפרוץ לחווה המגודרת של הנאשם, העונה על הגדרה של משק חקלאי, בכוונה לבצע עבירה - גניבת העדר. יש להכריע בשאלת תחולת הסייג לאחריות בפלילים בנסיבות דנן.
6. בנסיבות דנן, אין ספק כי בשלב הראשון של האירוע, עת הבין הנאשם כי נשקפת סכנה מוחשית לרכושו קמה לו הלגיטימציה המלאה לעשות מעשה מידי כדי להדוף את הפורצים.
7. על פי ההגנה החדשה החלה בנדון, עת הורד רף "מבחן הסבירות" לרף נמוך יותר והוא מבחן ה"בלתי סביר בעליל", גילה בכך המחוקק דעתו כי יש להעביר את נקודת האיזון במדד האיזונים לטובת נסיבותיו הסובייקטיביות של המתגונן בעת האירוע. גם אם יאמר כי אין מעשיו עומדים במבחן הסבירות הרגיל הרי שבוודאי הצליח הנאשם, לעורר את הספק הסביר בדבר קיומו של סייג לאחריות פלילית לשם תחולת הסייג, במבחן החדש שנקבע בהגנת בית מגורים, מבחן ה"בלתי סביר בעליל", עת ביצע ירי רציף אשר ארך פחות משניה וחצי אל עבר הפורצים שהחלו בה בעת להימלט. אשר על כן קמה לו הגנה של בית מגורים.
8. הוחלט, ברוב דעות, לזכות את הנאשם מביצוע עבירה של הריגה ועבירה של חבלה בכוונה מחמירה ולהרשיעו בביצוע עבירות בנשק.
כב' הנשיא י. פלפל - אב"ד, כב' השופטת ר. ברקאי, כב' השופט א. ואגו
15.07.2009
העובדות:
1. אין חולק כי במועדים הרלוונטיים לכתב האישום, היה הנאשם הבעלים של "חוות שם", הממוקמת כקילומטר וחצי מהישוב מיתר, והתגורר במקום. כתב האישום מיחס לנאשם, כי בתאריך 13.1.07, בשעה 03:00 או בסמוך לכך, התעורר הוא משנתו, לשמע נביחות כלבו. באותה עת הסתובבו חאלד אבו טראש (להלן: "המנוח"), ואיוב אלהוושלה (להלן: "איוב") בסמוך לחווה וכאשר הבחין הנאשם בדמויותיהם, בסמוך לשער הכניסה למתחם הדיר, פנה הוא לעברם והחל לירות לכיוונם באמצעות הרובה שהחזיק ברשותו. המנוח נפגע משני קליעים ומת. איוב נפגע משלושה קליעים בגבו. טענה המאשימה כי הנאשם במעשיו דלעיל, גרם למותו של המנוח, גרם לאיוב חבלה חמורה ונשא נשק בלא רשות על פי דין.
החלטה:
2. הרציונל המשפטי חברתי העומד מאחורי סוגיית ההגנה העצמית נטוע בראשיתו בעצם זכותו הטבעית של הפרט להגן על חייו ועל רכושו. במשפטנו, הכיר המחוקק הישראלי בערך החיים והקניין כערך עליון והכיר בזכות אדם להגן על עצמו בנסיבות מסוימות, במסגרת הוראת סעיף 34י' לחוק העונשין שעניינו "הגנה עצמית".
3. לעולם תבחן הגנה זו בקפדנות יתרה בשים לב לששת היסודות הבאים: א. הדיפת תקיפה - הדרישה כי המעשה נועד "להדוף תקיפה שלא כדין". ב. הסכנה המוחשית לחייו, חירותו, גופו, או רכושו של המתגונן או של זולתו. ג. יסוד המיידיות, דורש כי מעשה ההתגוננות יתבצע רק מרגע שזה דרוש באופן מיידי על מנת להדוף את התקיפה. ד. יסוד הנחיצות. ה. יסוד אי התנהגות פסולה. ו. דרישת הסבירות - יסוד הפרופורציה.
4. יש לקבוע את דבר תחולתו של הסייג לאחריות פלילית מכוח הוראת סעיף 34 י1 לחוק העונשין - "הגנת בית מגורים" - על המקרה דנן. ברגע העימות עם הפורצים נשקפה סכנה ממשית ומוחשית לחייו של הנאשם. אמנם, לא נמצא הנאשם במצב של תקיפה ישירה כלפיו אך בנסיבות בהן נוכח לדעת כי הוא נדרש להתמודד לבדו אל מול ארבעה פורצים, כשאחד מהם אוחז במספרי הברזל בידיו ומבלי לדעת במה אוחזים האחרים באמתחתם, כששניים מהם עוטים כאפיות לראשם וצועקים לעברו ובהתחשב באירועים אלימים קודמים שחווה ואשר אירעו בסביבתו, הרי שהן ברמה הסובייקטיבית והן ברמה האובייקטיבית יש לקבוע כי אכן היה הוא במצב של סכנה מיידית אפשרית לחייו.
5. משך האירוע, מרגע המפגש של הנאשם עם חבורת הפורצים, ליד שער החצר, ועד סיום הירי ארך שניות בודדות. היו אלה שניות בהן היה הנאשם אחוז אימה ופחד כשהוא מבין, לאחר שכשל לירות באויר, כי חייו בסכנה מיידית. בפן העובדתי אין חולק כי בנסיבות דנן התקיים ניסיון לפרוץ לחווה המגודרת של הנאשם, העונה על הגדרה של משק חקלאי, בכוונה לבצע עבירה - גניבת העדר. יש להכריע בשאלת תחולת הסייג לאחריות בפלילים בנסיבות דנן.
6. בנסיבות דנן, אין ספק כי בשלב הראשון של האירוע, עת הבין הנאשם כי נשקפת סכנה מוחשית לרכושו קמה לו הלגיטימציה המלאה לעשות מעשה מידי כדי להדוף את הפורצים.
7. על פי ההגנה החדשה החלה בנדון, עת הורד רף "מבחן הסבירות" לרף נמוך יותר והוא מבחן ה"בלתי סביר בעליל", גילה בכך המחוקק דעתו כי יש להעביר את נקודת האיזון במדד האיזונים לטובת נסיבותיו הסובייקטיביות של המתגונן בעת האירוע. גם אם יאמר כי אין מעשיו עומדים במבחן הסבירות הרגיל הרי שבוודאי הצליח הנאשם, לעורר את הספק הסביר בדבר קיומו של סייג לאחריות פלילית לשם תחולת הסייג, במבחן החדש שנקבע בהגנת בית מגורים, מבחן ה"בלתי סביר בעליל", עת ביצע ירי רציף אשר ארך פחות משניה וחצי אל עבר הפורצים שהחלו בה בעת להימלט. אשר על כן קמה לו הגנה של בית מגורים.
8. הוחלט, ברוב דעות, לזכות את הנאשם מביצוע עבירה של הריגה ועבירה של חבלה בכוונה מחמירה ולהרשיעו בביצוע עבירות בנשק.
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
